מהימנעות-לכנותובחירה

גדלתי בסביבה שבה שיח ומודעות רגשית לא היו חלק מהיומיום. בתור ילדה לאם חד-הורית מתמודדת נפש לא מאובחנת, עם פוסט טראומה מורכבת, למדתי להיות עצמאית וחזקה כלפי חוץ, בעוד ששמרתי בתוכי תחושות רבות בבטן. הבית היה מקום של בושה והסתרה והחוץ היה המקום שבו הייתי צריכה להראות שהכול בסדר. וכך היה.

בגיל 26, במהלך השנה האחרונה לתואר, התמודדתי עם מחשבות טורדניות, חוסר ביטחון וחרדה. לראשונה, במקום להדחיק אותן ולהימנע מהן, התחלתי לדבר - לשתף את הסובבים אותי. גיליתי שכאשר אני פותחת את הפגיעות שלי, אני לא רק מקלה על עצמי אלא גם יוצרת חיבור אמיתי עם הסביבה שלי.

כעבור שנתיים, בעקבות משבר תעסוקתי בהייטק ומועקה רגשית שהתבטאה בלחץ בחזה, הגעתי לסאטיה. בחדר האימון חוויתי לראשונה מרחב בטוח שבו יכולתי להכיר את עצמי לעומק, להתחבר לרגשות, לרצונות האמיתיים שלי, לילדות שלי ולגלות חמלה עצמית. התהליך הזה שינה את חיי. סאטיה עבורי היא דרך חיים, שמזמינה אותנו להכיר ולחמול את עצמנו ולחיות חיים מלאים מתוך בחירה וחופש.

לפני שלוש שנים שאלו אותי: "מה היית עושה בחינם?" בלי לחשוב עניתי - להקשיב לאנשים. להקשיב מבלי לשפוט, עם התעניינות כנה ואמיתית. היום אני יודעת שזו לא רק הקשבה, אלא היכולת לתת לעצמנו מקום. למחשבות, לרגשות, למנגנונים ולזיכרונות שמנהלים אותנו. ללמוד על עצמנו את עצמנו. כי רק כשנכיר באמת - נוכל לעבור שינוי.