ריקות

בפילוסופיה הבודהיסטית, ריקות (Śūnyatā) היא מושג מרכזי המציין שלתופעות ביקום אין "מהות עצמית" קבועה או קיום עצמאי. כלומר לכל דבר יש הקשר ובזכותו הוא קיים.

ואצלי? ריק. כלום. מיכל ללא תוכן. אדם ללא דעה מקדימה. ללא מטרה או תוצאה. אנחנו נולדים ריקים ולאט לאט המיכל או שבמקרה זה המוח שלנו, הולך ומתמלא. גם הגוף שלנו מתמלא. בתחושות, רגשות, זכרונות אשר מורכבים מתחושות, רגשות ומחשבות, פרשנויות.

וכך המיכל שלנו הולך ומתמלא ואנחנו לא מודעים לכך שמדי פעם הוא צריך להתרוקן. עד הרגע שבו הוא עולה על גדותיו ושם משהו קורה. משהו שמחייב אותנו לעצור. להתבונן. להכיר. להתנתק ולהתחבר מחדש.
לצערי לא כולנו זכינו להכיר באפשרות של להיות ריקים. איך זה מרגיש בכלל?

עבורי להיות ריקה זה בראש ובראשונה להיות מחוברת לתחושות. ברגע שאני חשה, הראש לא עובד שעות נוספות, הכל נוכח. אני עם מה שיש עכשיו. עם הנשימה. בשנים האחרונות התחלתי להכיר באפשרות הזו. הכל התחיל בקורונה, שאילצה אותי (ואת רובנו) לעצור.
שם התחלתי להתבונן פנימה. מדיטציות, יוגה, טבע, להעריך את הדברים הקטנים כמו יציאה לסופר לקנות ביצים.
להרחיב את המעגל שלי מעבר למאה מטר. הגג פתאום שנפתח ומשם יכלתי לראות שקיעה למרות שהייתי עשר דקות הליכה מהים. הרגעים הללו ממש זכורים כרגעים ריקים. מחוברים.
את המונח ׳ריקות׳ ראיתי לראשונה כשהגעתי למאמנת סאטיה הראשונה שלי. היו לה כמה אבנים ועל אחת מהן הייתה המילה ׳ריקות׳. תהיתי לעצמי מה זה אומר. אבל משהו במילה הזו השרה בי נחת. חוסר מאמץ.

עם התהליך הסאטי, התחלתי להבין יותר את המשמעות, להכיר ולהתחבר. ברגע שהתחלתי להבין את המיכל האישי שלי יותר, זה איפשר לי לתת מקום ומשם גם להביא יותר את הריקות ליום יום שלי ולסיטואציות מסוימות מבלי ״להכריח״ אותה להיות כי זה מה שאמור להיות. מה שגם פתח בפניי את האפשרות של ׳ריקה׳ כהוויה. כלומר, יש לי את האפשרות לבחור להיות ׳ריקה׳.

מה הריקות מאפשרת לי?
סקרנות. פתיחות. יצירתיות. היכרות. נוכחות. הירגעות. חמלה. כאשר אני בוחרת לבוא ריקה אני פותחת בפניי קשת של אפשרויות, ללא הגבלה. אני פותחת את עצמי לכל מה שיבוא. אני מתרגשת לקראת כל חוויה, או כל שיחה שתהיה ותעלה. אני נוכחת עם הצד השני, ללא שום מטען רגשי ומאפשרת לעצמי להיות שם עבורו, להחזיק את המיכל שלו.