הטרנספורמציה שלי

הגעתי לשיטת סאטיה בעקבות משבר בעבודה (הייטק) ומסתבר שזה היה קצה הקרחון.

כמה עברתי מאז וכמה דייקתי. כמה חשפתי. כמה בכיתי. כמה חמלתי. כמה גדלתי.

והיום העבודה שלי היא להעביר תהליכים. שוב - מי היה מאמין? שאפתח קליניקה? שאהיה עצמאית? שאהנה ואתרגש מעבודה? שלא ארצה להפסיק ללמוד? שאדבר מול מצלמה על עצמי? על התהליך שלי? מה?

הכל אפשרי עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
לפעמים אנחנו רק צריכים דמות מיטיבה שתשאל את השאלות שאנחנו לא יודעים או לא מעיזים לשאול את עצמנו. שתכיר לנו אותנו. שתחמול אותנו. שתחזיק עבורנו את האמונה שאנחנו גדולים, יכולים ומסוגלים.
אין מרפא מזה.

אז כן, אני הדמות המיטיבה הזו כיום, בדיוק כמו שהיו עבורי.
מי היה מאמין?